פעמיים (מן הסתם יותר, אבל מי סופר) בימים האחרונים פורסמו בעתון הארץ ידיעות, שהקשר בין כותרתן לבין המציאות מקרי, ומשקף יותר את משאת נפשם של הכותבים מאשר את האירועים עצמם.
אין זו תופעה חדשה, כמובן, ככל שהדבר נוגע לפמפלט המכנה את העתון מקור ראשון "בטאון המתנחלים", ואין בכך גם הפתעה או חידוש, ביחס לאנשים הסבורים שהמדינה צריכה להתנהל על פי השקפת עולמם. מאז כתב עקיבא אלדר את הספר "אדוני הארץ" (כינוי המתייחס, גבירותי ורבותי אליכם ואלי, אזרחיישראל הגרים מחוץ לקו הירוק)
יחד עם שותפתו עדית זרטל, התחדדו אצלי התובנות בקשר לאדוני "הארץ", אותם אלה שחושבים כי בהבל פיהם יעצבו את המציאות, ואם לא הולך להם כאן - יפנו החוצה.
כך, למשל, קיבל עקיבא אלדר, עתונאי ששמו בקושי מוכר בישראל, פרס מטעם הפייננשל טיימס כפרדן המשפיע ביותר בארץ, לא פחות.
מה שמצביע על מידת היכרותו של הפייננשל טיימס עם ישראל ולא פחות מכך, מזין את האגו הבעייתי ממילא של כותבי הארץ המרחיק אותם מהמציאות הקשה מבחינתו של העתון הרביעי בגודלו בישראל.
הידיעה הראשונה, מבשרת בקול גדול על החלטת השופט נועם סולברג כי עיריית ירושלים בונה במזרח העיר ללא היתרי בניה.
ציוני אמיתי שקורא את הכותרת, עלול להיתקף מיד מרה שחורה, בהבינו שהקיץ הקץ לא רק על חלומות הנוכחות היהודית בשכונות הערביות בעיר, אלא אולי אף על תנופת הבניה ברמות, פסגת זאב, הר חומה ואחיותיהן.
רק עיון מעמיק יותר בכתבה עצמה מגלה, שעמותת אלע"ד - שמסתבר שהיא היתה נשוא הדיון, כלומר ממילא הדיון עסק באיזור מוגבל מאוד של העיר - מברכת על ההחלטה, שפירושה המעשי הוא, כפי שהודיעה עיריית ירושלים, שהמדרכות נבנו בלא היתרי בניה ויש לחדול מבנייתן.
מדרכות, לא בתים, לא בנייני דירות, לא ישיבות, לא מבני ציבור. מדרכות. העיריה כבר הודיעה שתבקש משר הפנים (שזה, תודה לאל, בתחום סמכותו, שכן ירושלים היא שטח ריבוני ישראלי ולא נתון למרותה של וושינגטון) לקבוע, שמדרכות אינן טעונות היתר בניה, ובא לציון גואל.
אגב, בידיעה עצמה מופיע המשפט "השופט דחה את הטענות העקרוניות נגד התוכנית", מה שמעקר עוד יותר מתוכן את משמעות הכותרת הראשית לצערם, כנראה, של אדוני "הארץ".
הכותרת השניה מעניינת אף יותר: כאן לא מדובר בכותרת שגויה המשקפת השקפת עולם בעייתית, אלא בהשקפת העולם הבעייתית עצמה. "התנועה להיהדות מתקדמת וגורמים בסוכנות היהודית מתנגדים ל'קמפיין ההתבוללות'", זועקת מערכת העיתון.
אפשר להבין, הרי אם הקמפיין יצליח, ר"ל, עלול העם היהודי להוסיף ולהחזיק מעמד כפי שהצליח באלפי השנים האחרונות.
הרי סכנת ההתבוללות היא, כיום, החמורה ביותר המרחפת על המשך קיומו של העם היהודי (יותר אפילו מ"הכיבוש") ונראה, שמאבק ההישרדות של העם היהודי לא בהכרח עולה בקנה אחד עם סדר היום של עתון הארץ.
אם בתקופת היישוב היהודי בזמן המנדט, היו שלושת האל"פים המנחים את משימות היישוב "עבודה, עליה, הגנה", הרי היום הפכו האל"פים האלה ל"עליה, אנטישמיות, התבוללות" (זו בדיחה פלמ"חניקית, כמובן, לא כותבים אותם באל"ף באמת...) - ולגמרי לא ברור מה חלקו של עתון הארץ - ושל התנועה ליהדות מתקדמת - במאבק להשגת המטרות הללו.
בסופו של דבר, כמובן, הכל חוזר לשורה התחתונה של ראיית הדברים: האם "לבדד ישכון", או שמא "ככל העמים".
אם תתבוננו בשימת לב, תראו שכל שכמעט כל המחלוקות, החל מהפוליטיות, עבור דרך דת ומדינה וכלה בהתייחסות לתוכניות הריאליטי בטלוויזיה, נובעות מהשוני בין שני חלקי העם (על גווניהם השונים) בכל הנוגע לשאלה הבסיסית הזו, של איך אנו רואים את עצמנו.
האומה האמריקאית הגדולה, זו שככל הנראה לא היו הנמנים עליה מצביעים עבור ברק אובמה לנשיאות, ראתה את עצמה כ"עם לבדד ישכון" וכממשיכתו הישירה של עם ישראל בהקשר זה - שיצא ממצרים, קיבל עול מצוות ולקח על עצמו להפיץ ולהלל את שם ה' בעולם.
האמריקאים, שנלחמו בבריטניה, גדולת מעצמות תבל דאז, בידלו את עצמם מהעולם הישן ולא התביישו בכך.
הסיבה שאנשים אלה לא היו מצביעים עבור אובמה היא לו דווקא - כפי שיטענו הדפיטיסטים - בגלל צבע עורו, אלא כיוון שהוא מנסה לטשטש את ההבדלים בין אמריקה לבין העולם הישן, הלא נקי.
ואצלנו, שאנו נבחרנו להיות "לבדד ישכון" בלי אבות מייסדים ולא בהתנדבות, אלא כתוצאה מבחירתו של ריבונו של עולם שכפה "הר כגיגית", עדיין ישנם אדוני "הארץ" ונושאי כליהם המנסים, בכח, להפוך סיבובו של גלגל בעל אנרציה של כ-4000 שנה.
זה, כמובן, לא יעלה בידם, ובנימה אופטימית זו נאחל שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל באשר הם (גם לאדוני "הארץ"!)
