מה זה ימימה? מהי חשיבה הכרתית?
לפני כ 10 שנים החלו לטפטף אליי שמועות מכיוונים שונים אודות לימוד מיוחד ושונה מכל מה שהכרתי. "ימימה", כך אמרו לי מבקשי טובתי, "היא שיטה המעוררת את האדם למודעות פנימית והתקרבות למהות, ומעניקה כלים מעשיים להתפתחות וצמיחה". אני מצדי אחסנתי את המידע בתא רחוק במוחי. רק שנתיים אחר כך התעוררה בי ההכרה והרצון ללכת ללמוד.
ימימה שמחה אביטל זצ"ל היתה אשה צנועה ומיוחדת, ילידת מרוקו (ט' אב תרפ"ט). ימימה ייסדה את מכון מעיין ב1977 בת"א והחלה ללמד את משנתה, המוכרת גם בשם "סדנא לחשיבה הכרתית".
מצוידת במחברת חדשה והרבה סקרנות, הגעתי לשיעור הראשון. המורה הכתיבה "חלק" ואני מיהרתי לעמוד בקצה ההכתבה. הייתי שמחה לספר שהבנתי הכל וכי מיד התחברתי לחומר. אבל האמת היא שלא הבנתי הרבה. לאחר הכתיבה החל דיון של הקבוצה בנסיון להסביר את החלק ולרדת לעומקו. ההסברים לוו אף הם במושגים חדשים. עומס, הפרדה, דיוק יחסי- היתה זו שפה חדשה עבורי ובכל זאת הרגשתי שהגעתי למקום הנכון, הרגשתי בבית.
מאז אני בדרך מרתקת של מסע פנימי, התקרבות אמיתית למהותי, לאלוקי. הכלים של ימימה, מלווים אותי בכל רגע בחיים האישים והעסקיים. אין סוף לדיוק, להרחבת ההבנה ולרבדים של הנפש. כל יום יש אפשרות להעמיק עוד ועוד, להתקרב לעצמנו ולראות את הטוב.
מה הלימוד מאפשר?
הלימוד מאפשר השתחררות מתפיסות, מנגנוני הגנה מיותרים ורישומי ילדות, כל זה קורה באופן טבעי עם ההתקרבות פנימה, למהות הטובה. משפט ידוע של ימימה הוא "את הכעס לא מתקנים פה, מסתלק לבד", הרעיון שעומד מאחורי זה הוא כי הכעס הוא בעצם פיצוי שכרגע אני צורכת, אבל ככל שמתקרבת לעצמי הוא מתגלה כמיותר ונעלם. כך בכל תחומי החיים ניתן לראות שחרור הדרגתי של דפוסי התנהגות מיותרים לי, כי כל שמתקרבת, מתחזקת ההכרה שהערך שלי אינו תלוי בדבר, מתחזקת הודאות בקיום האישי ואין עוד צורך במשענות חיצוניות. בעצם, הלימוד מאפשר איזון, רוגע, תיקון המידות וצמיחה אישית. הלימוד מאפשר בחירה חופשית מתוך הטוב שבי, לעומת בחירות שנובעות מהסיבות הלא נכונות כמו פחד, כעס, רצון להוכיח את ערכי וכדומה.
איך מתנהל הלימוד? איך זה מתבצע בפועל?
בכל שיעור ניתן "חלק", כפי שניתן ישירות מימימה, החלק ניתן בצורה של הכתבה שכן יש משמעות לרישום המילים. לאחר מכן כקבוצה אנו מפשטים את המילים של ימימה לשפה פשוטה על מנת להעמיק הבנה. לאורך הלימוד רוכשים כלים, ומחדדים הבנות. הלימוד הוא הדרגתי ומעמיק, כל חלק וכל הבנה קשורים זה בזו. חלק חשוב של הלימוד הוא המלאכה האישית, הכתיבה בבית, כל אחת עם עצמה על מנת לאסוף את ההבנות האישיות שלה. למעשה הלימוד האמיתי נעשה מול המתרחש, מול המציאות היומיומית, כאשר הלומדת מיישמת את הבנותיה ביום יום.
מה זה אומר להיות לומדת?
להיות לומדת, לומדת של החיים, לומדת את עצמי, לומדת לדייק, לקבל את מדרגתי, לתחם את העומס, ולהתרכז בטוב... להיות כאן ועכשיו. לכתוב ולהפגש עם עצמי יום יום ולעשות מלאכה אישית. אין קיצורי דרך, ואין קסמים. כמו שימימה נהגה לומר "ברוחני לא ממהרים", עצם הרצון כבר להגיע לתיקון, להיות שם, הוא בעצמו נקודה לעבודה אישית, של קבלה, ראיית היש והטוב שכבר קיים, ונוכחות בזמן.
את ימימה לא הכרתי, אבל החלקים שהיא השאירה השאירו בי חותם ועשו שינוי. מאז שנחשפתי ל"חשיבה ההכרתית", ההכרה לא מפסיקה לעשות חיבורים, לשאוף ללמוד עוד, להעמיק ולדייק. כיום אני בעצמי זכיתי להיות מלמדת, וזו במה עבורי ללימוד גדול מאוד.
להיות לומדת זה לכתוב בדיוק היחסי, את ההבנות שישנם, את אלו החסרות, על החלקים שהתבהרו ועל אלו שעוד בדרך... והעיקר להיות בטוב, כי הטוב זה העיקר, כל היתר מיותר.
שנזכה לראות את היש והטוב הקיים תמיד.
